את יום שני סיימנו עם 277 נדבקים. את מהלך יום שלישי, אתמול, עברנו עם 337 נדבקים, והיום, בבוקר רביעי אנחנו עם 427 נדבקים. בקצב הזה, אכן, נהיה עם כעשרת אלפים נדבקים עד סוף החודש. סוף מרץ. ואת מצבנו בחודש אפריל אנחנו קובעים בימים אלו, אנחנו – אתם ואני יחד מובילים את המגיפה, אם לנסיקה או לרגיעה.
אנחנו צריכים אזעקה עולה ויורדת כדי להבין שיש מלחמה. שיש אויב. כדי להפנים התנהגות בשעת חירום. קשה לנו מאוד לנהוג חירום בלי צבע אדום מנסר במוח ומאבטחים בכל פינה, כך הורגלנו, ונדמה לי שגם בחלק הזה נכשלה הנהגת המערכה בקריאת המפה. המרכיב הפסיכולוגי, הנפשי, הוא החלק הכי משמעותי בקרב של הציבור נגד המגיפה. ונדרשים לכך טובי המומחים.
כל נושא התשלומים, הרווחה, התמיכה הכלכלית, עדיין מעורפל מדי, סבוך, וחסר קשר מידיי עם הלקוחות. אלפי טלפונים קיבלנו בעניין המעמ, הפער בין הנאמר לבין השטח, תשלומי החל"ת, האתר, החסימות האינסופיות בדרך, והעובדה המרה שבני ה-60 ומעלה, מטרת הוירוס המרעיל הזה, אינם זכאים לתשלומי פיצוי אם פוטרו או נשלחו הבייתה. כי יש להם קצבת פנסיה. שישארו עם 2000 שקל אתם אומרים. אז עם כל הכבוד – לא. לא על חשבון הקשישים, ונא לטפל בכך כבר עכשיו.
הבדיקה ההכרחית עדיין רק מובטחת, לעתיד לבוא. אלפיים, שלושת אלפים, נתניהו כבר הפליג לאלפים רבים ביום, אבל הכל בעתיד, יהיה, את כל העתיד הזה אני שומע מסוף השבוע שעבר, והוא כל הזמן באותו מקום. הדיבור חייב להיות מדויק, ותמונת המצב אמיתית, כולם כאן נלחמים על חייהם. הצפי לחודשיים הקרובים מלמד על כ-200 אלף מובטלים. חייבים להיערך אחרת. הניסיון של נציגי הליכוד לנעול את כנסת ישראל בימים של מגיפה, יזכר היטב. ועמידתם המשגעת של רופאי הקו הראשון, ישראלים, יהודים וערבים, מסעירה, נפלאה מאין כמותה. (היום בתכנית, 10.00, בדיוק)
