אודות רינו

רינו צרור – עיתונאי, עורך ואיש טלוויזיה. זוכה פרס סוקולוב 2019 לעיתונות דיגיטלית.

את עבודתו העיתונאית החל רינו צרור בעיתון העולם הזה בשנת 1973, בעריכתם של אורי אבנרי ושלום כהן. הוא ממקימי עיתון חדשות והיה מבכירי עורכיו. צרור ערך את המקומון העיר וכתב בו טור פוליטי, וכן היה עורך ב-מעריב. בתחילת שנות ה-80 ערך את מגזין אנשים וכיהן כסגן עורך בירחון מוניטין, שם עבד עם אדם ברוך ומאיר אגסי. בתחילת שנות התשעים ערך את השבועון העולם הזה המתחדש. 

בשנים 1999-2000 ערך צרור את מגזין האקטואליה אולפן שישי בערוץ 2.

צרור הנחה את תוכנית התחקירים דין וחשבון בערוץ 10, איתה זכה פעמיים בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה בשנים 2003-2004, בפרס תוכנית האקטואליה והתחקירים הטובה ביותר. 

בשנת 2006 החל להנחות את תוכנית הראיונות חוצה ישראל בטלוויזיה החינוכית, אותה הגיש עד שנת 2010. בשנת 2009 החל להנחות במקביל תוכנית נוספת בטלוויזיה החינוכית, דוקומנטרי עם רינו צרור, העוסקת ביצירה תיעודית. בשנת 2010 החל בעריכת תוכנית התחקירים 360, אשר עלתה לשידור בזכיינית ערוץ 2, "רשת". 

בשנת 2011 ערך את הספר "אדם ברוך, תקשורת" (יחד עם מורן שוב ושירה אביעד). ב-2012 הופיע ספרו "שחור – חייו ומותו של זוהר ארגוב", מלאכת תחקיר מקפת על דמותו של אחד הזמרים הגדולים והמשפיעים ביותר בישראל. ב-2018 אצר תערוכה במוזיאון בית שטורמן בעין חרוד, מחווה לאדם ברוך, לציון עשר שנים למותו – "אני אדם מיטה". 19 סיפורים קצרצרים שכתב אדם ברוך במהלך אשפוזו בבית החולים, שלוו ביצירות של בכירי האמנים בישראל.

צרור זכה שלוש פעמים בפרס מפקד גלי צה"ל: בשנת 2009 זכה בפרס בקטגוריית מבצעי שידור על תוכניתו "אטרף פיוטים", מבית הכנסת אל הרוקנרול. בשנת 2010 זכה בפרס בקטגוריית תוכנית האקטואליה על התוכנית "מה בוער – הפרויקט החברתי" ובשנת 2012 זכה בקטגוריית צבא וביטחון, על תוכניתו "והחולם נפל פצוע" שעסקה בחזרה אישית לחוויות מלחמת יום הכיפורים.

כיום מגיש צרור בתחנת השידור הצבאית תוכנית יומית בשעה 10 בבוקר, העוסקת בנושאים חברתיים וכלכליים.

במקביל לעבודתו ברדיו, בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה, יצר צרור מספר סרטים דוקומנטריים: 

"בית שאן: סרט מלחמה" שזכה בפרס אופיר (אותו ביים במשותף עם דורון צברי), "ילדי המהפכה" ו-"תפילת הנערות". בשנת 2014 הוקרן סרטו "אני ה'" העוסק ובוחן את אמונת המתנחלים היהודים ביהודה ושומרון, מתאר את הלהט המתחדש לבניית בית המקדש השלישי, ומזהיר מתחילתה של עבודה זרה. 

בשנים האחרונות עסק בהשוואה בין המציאות החברתית בימים אלה למציאות המקבילה בסוף ימי בית שני, ערב החורבן. 

מאמר סיכום בעניין זה, "הריבונות השלישית איבדה שליטה", השווה בין הריבונות הראשונה לבין הריבונות השנייה ובין שתיהן לשלישית, ומצא שישראל הריבונית והעצמאית לא חצתה מעולם את גבול 85 השנים. סרטו "יהודים, פעם שלישית", 2017, מסכם את ההשוואה בין העצמאות המדינית של ישראל היום, לבין זו בתקופת בית ראשון ובתקופת בית שני.
ב-2019 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות דיגיטלית. בנימוקי השופטים נאמר: "רינו צרור זכה בפרס "בעבור היותו עיתונאי לוחמני המציב בעקביות מזה עשרות שנים בחזית העשייה סדר יום חברתי, תוך התמקדות ומתן תשומת-לב מיוחדת לפריפריה החברתית, הפוליטית והגאוגרפית. סדר יום זה בא לידי ביטוי בתוכניתו היומית בגלי צה"ל, בסדרות הטלוויזיה הדוקומנטריות ששודרו בערוצי הטלוויזיה השונים ובסרטי תעודה".