שחור הוא סיפורו של זוהר ארגוב, מלידה ועד מוות, מבעד לעיניהם של 15 אנשים, הקרובים לו ביותר.
ארגוב נולד ב 1955- בשיכון המזרח. הוא החל לפרוח מיד, ניצנים קטנים שהפכו זר יפהפה ב 1975.
תוך עשר שנים נשרף, ועוד שנתיים עד שמת בייסורים. ימיו האחרונים היו שחורים במיוחד.
מיד לאחר מותו של ארגוב יצא רינו צרור לסיבוב שיחות עם אנשי המעגל הראשון שלו. הוא ביקש עדויות. תיאורים מלאים על חייו של המלך.
הוא התחיל באמו, יונה עורקבי ז"ל, מאז יצאה את תימן ברגל בדרכה לישראל; המשיך הלאה לאחותו, מלכה רדי, ומשם לעדויות מלאות של דמויות המפתח בחייו של ארגוב. ביניהם, ממובילי המחנה – אהובה עוזרי, אביהו מדינה, אהרון עמרם, שימי תבורי, יהודה קיסר, שוני גבריאלי – וגם האהובה, השכנה, המורה, ובת הזוג האחרונה.
"שחור", כך כונו אנשים מן הפרופיל של זוהר ארגוב. שחור, כשם הצבע. שחור, בלשון סלנג, ששורשיו מן המזרח, שעורו נוטה לכהה, שהגייתו שאובה מן הים-תיכוני, שתרבותו לא-משהו, והשכלתו על פי רוב לוקה בחסרים שונים.
זהו "שחור". מושג מקביל ל"דלת העם", שפירושו פרימיטיבי, שכוונתו שלא הגיע לדרגת מעלתנו, אנחנו האחים הלבנים.
ארגוב נולד לתוך החוויה הזו, ינק אותה, סבב בה, חי אותה כל יום בחייו, ואיתה גם נחנק ומת בבית המעצר.
רינו צרור, מבכירי העיתונאים בישראל, מוציא לאור את תעודת הזהות של זוהר בן יונה ועובדיה עורקבי, הוא זוהר ארגוב. המלך.
