בין 'בנפול המבצר' לבין 'שום מבצר לא נופל', נמצא הסיפור שלנו. בין תחושתה הכנה, החריפה, של העותרת דפנה הולץ לכנר, לפיה אם נאשם בשוחד יכול לכהן כראש ממשלה, המבצר נופל, הבית, הקיום בישראל כבר לא יהיה כפי שהיה, לבין תגובתה הזועפת של הנשיאה אסתר חיות, מהסה ולא מקבלת, שום מבצר לא נופל, היא אמרה, בין אם נקבל או לא נקבל את העתירה.
שגתה הנשיאה.
תחושת המבצר הנופל אמיתית. לעותרת ולעוד מאות אלפים. וסכנת חורבנה של הדמוקרטיה בישראל – האיום והחשש, יושבים חזק מאוד בליבם של רבים, ועם סיבות רבות וטובות למדי. משום כך, בין היתר, הגיעו עד הנה.
חוץ מזה, השידור הישיר נפלא. ואין כמו אמת, הצגתה של המציאות, כדי לגרש שדים.
//
בין עמדת משרד האוצר לבין עמדת משרד הבריאות, שוב שכחתם את בני השבעים ומעלה, בדיוק כפי שנהגתם בתחילת הדרך, עם הפקרת הקשישים בבתי האבות. גם עכשיו, איש לא מדבר אליהם, לא פונה, לא מסביר ולא מבהיר. גני ילדים כן, א עד גימל, כן, כסף כן, תצלומי קשישים חמים, כן – וזהו. המועדונים סגורים. הצוותא אסורה. היציאה מבהילה. הביקורים הקטנים יתחילו עכשיו או בשבוע הבא, המעסיקים מסרבים להחזיר לעבודה. החרדה גדלה והולכת, עם ההדרה, ומאות עובדים סוציאלים כבר דיווחו על הדרדרות חריפה במצבם של כשליש מהקשישים.
את התפיסה הרווחת והמנוולת הזו, שתם זמנו של הקשיש ואין מה להשתדל בעבורו, עוד נעקור מן השורש. כבר כבר. אבל עד אז, נחזור ונבקש, תביטו סביב. (היום בתכנית, 10.00, גל"צ)
