החיים כאילו חוזרים למסלולם. ומרתק לראות עד כמה כולנו בהולים ולחוצים לחזור לאותו המסלול.
דבר ראשון, הבלגן הזה שאנחנו רואים במערכת החינוך, מרד של רשויות, הכרעות הפוכות, ניהול לחוץ ונלחץ, זה מה שיש כל השנים, זו מערכת החינוך שלנו, ב-70 מיליארד שקל לשנה. עכשיו אנחנו קצת רואים את מערכת הניהול שלה, מבפנים. והכאוס הזה שאנחנו חווים במערכת הכלכלית, כל אחת ואחד מאיתנו, אותו דבר, זו מערכת הניהול שלנו, ועכשיו אנחנו קצת נחשפים אליה, מבפנים.
דבר שני. העיניים נשואות אל הבג"צ בירושלים ואל הצו המוביל שלנו – לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל. על השולחן – ערכים, צדק, חוק, אמון הציבור, מערכת בחירות ותשעה מיליון איש שחובה לנהל, אלה המרכיבים.
ושאלת היום היא האם ראש ממשלה שנאשם בשוחד, יכול וראוי להרכיב ממשלה בישראל. עצם השאלה מרעידה את אמות הסיפים.
הציבור חצוי בדעתו, פלוס מינוס מחצית לכל צד, אבל הציבור לא קובע. ודברי היועץ המשפטי מנדלבליט לבג"צ התאימו עצמם היטב לשני חלקי הציבור, פעם בכה ופעם בכה, למרות שהגופה כל הזמן נמצאת באמצע החדר.
כך או כך, מפגש השבטים בבג"צ עם ההכרעה לכאן או לכאן מתחיל היום ויביא אחריו שבר לא קטן למיליוני איש, מן העבר הזה או מן השבט הזה.
