הבג"צ כבר הודיע על כך בדרכו, וכבר נמצאה הפרופ' שהציעה לוותר על הבג"צ.
677 נדבקו עד סוף יום חמישי. התחזית של פרופ' ברבש מדויקת אם כך, הכפלת היקף החולים כל יומיים וחצי. הפתרון הבריאותי הנדרש מתבהר והולך.
הכי בסיסי, פשוט, ומופרע שניתן להעלות על הדעת – בידוד זה מזה, נ ק ו ד ה, עד יעבור זעם. אין זמן סיום.
יש שעה לתדרוך היומי. 21.00. למרות שהנזקקים מכולם כבר מתקשים בקשב, והרי אתם מדברים לבני ה-65 ומעלה, אליהם, לא עליהם. התדרוך הפעם היה כסת"ח ישיר ובמילים ברורות.
"כל העולם", הבהיר נתניהו לועדת החקירה, "כל העולם מתמודד על מסיכות… כולל ארצות הברית… ואי אפשר לדאוג לציוד במשך שנים. זה יקר. זה מתכלה… אנחנו פועלים כדי להביא את כל הציוד שחסר… בכל האמצעים… גם קשרים ישירים שלי… פועלים למגן… פועלים להביא מכונת הנשמה…" זה, אגב, היה הנאום הטוב של נתניהו עד כה. ממוקד וחם יחסית, פחות מתרברב ולא אומר שום דבר שלא ידענו. והתוספת של ליצמן קשורה רק למצב החירום הדמוקרטי שלנו.
כמו בחירום, משרד הביטחון נכנס לתמונה עם הצווים. ועם הדרישה לסגור את העיכוב, להגיע לציוד, לקנות, להביא, לדאוג, לבנות. פיקוד העורף יעיל ממשרד הבריאות, בנט מליצמן, ויכולתו של הצבא להפיק הפקה אינה דומה לאף גוף אחר בישראל. וכבר ברור שגם כאן היה מסמוס זמן לא מובן די הצורך. ועוד צריך לבדוק אם מסמוס הזמן לא בא לעולם מן הפוליטיקה החולה שלנו, לנסות ולמנוע מבנט כשר ביטחון הילה של מעשה. אבל עוד נגיע לחשבון. איכשהו אנחנו נכנסים לרוטינה של חירום ושל בידוד. הצרכים משתנים. הדאגה הכלכלית יושבת על ראש כולם.
השותפות היהודית הערבית במלחמה על הקו הראשון תשנה את החברה בישראל, והריצה הספונטנית של הדמוקרטים אל הכנסת בירושלים מלמדת, לא ינום ולא ישן שומר ישראל.
