גנב זה גנב ונאשם זה נאשם ועריק זה עריק ורמאי זה רמאי. בזכר ובנקבה. גם בימים של מגיפה ושל לחץ ושל פחד.
הציבור בישראל פוחד. וסימני הלחץ נראים בכל מפגש בין בני האדם, בדרך, במעלית, בצומת, בקפה, באוטובוס, בגינה הציבורית, בחנות, בכל רגע. המגיפה יושבת על ראש כל אחת ואחד מאיתנו כמו ענן. כי עכשיו, בין היתר, אנחנו אחראים ישירות לחיינו, כל יום, כל שעה, במעשינו, בקפדנות שאנחנו בוחנים את בני ביתנו, בכל תנועה במהלך היום, המערכת הממשלתית אינה מחודדת דיה וחסרה אינספור אמצעי הגנה, וכל תשומת הלב שלנותה נתונה להגנה על חייהם של בני ביתינו.
ונדמה לי שצריך אגואיזם יצוק וחושים שיווקיים חדים במיוחד כדי להודיע על עריקה משותפות, תוך כדי מגיפה. (היום בתכנית, 10.00, גל"צ)
