לפני כשלוש שנים שמעתי את נתניהו על גנץ. הוא דיבר אחרת. הוא ולא הרב חבורה. זה היה במסגרת הפגישות המשוגעות שרן ברץ אירגן לנתניהו לקראת דו"ח המבקר על צוק איתן וסערות היועץ המשפטי. שלוש וחצי שעות מרוכזות מאוד בלשכתו. הוא מדבר. מאחוריו לוח, לא מפסיק לדבר, נע על חצי מטר מצד לצד, בדיוק כפי שהוא נוהג להופיע בנאומיו בכלל, ולא שתה אף טיפה של מים, למרות שכל הזמן הכוס הייתה לצידו. במהלך השיחה הזו שאלנו לא מעט, וגם שמענו את תשובותיו, על פי המתכון. ובכן, נתניהו הדגיש את השותפות עם גנץ יותר מכל היתר. גם עם יעלון, אבל עם גנץ יותר. הוא ציין את קור הרוח שלו. את העובדה שהמשולש – ראש הממשלה, שר הביטחון, רמטכ"ל – עבד בהבנה מלאה, ובלי צורך לדבר יותר מדי. בנט וליברמן היו אז בקבינט, והדליפו כזכור מכל הבא ליד. אף מילה לא דלפה מן המשולש הוא ציין בסיפוק גדול, הסתובב כמו טווס אל הלוח, כתב לאט B ראשון, אחר כך B שני, אחר כך B שלישי, ביחד BBB, הקיף את שלושתן בעיגול מהיר, הסתובב אלינו ואמר:
"ביבי, בוגי, בני, שלושת ה-בי, אני אומר לכם, קבוצה מנצחת". והתרשמתי שהתכוון.
(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
התרסקות מהירה
בין עיניים קרועות לרווחה לבין עיניים עצומות בכוח, אנחנו רואים הכל. המערכת השלטת מתפרקת לרסיסים, שביבים שביבים ממה שהיה פעם