אני לא זוכר איך בדיוק הגעתי ל'העולם הזה'. אני בטוח שלקחתי את מס' 61 מרמת גן לתל אביב, שהמערכת הייתה ברחוב קרליבך, ושזה היה ב-73', לפני אוגוסט. אין לי גם מושג איך ומהיכן אספתי אז כזה אומץ, להגיע לבד למקום לא מוכר, ולהציג את עצמי כבעל רצון עצמאי, אני רוצה להיות עיתונאי, בפני מי שאיני מכיר. לא זוכר שמצאתי אותו בשיעורים דומים בהמשך הדרך. חנה גבאי קיבלה אותי, מזכירת המערכת. מזכירה כמו מזכירה, שזוכרת הכל, שמנווטת על פי נתונים שוטפים את הספינה ואת קברניטה, יעילה מכל שהכירה העיתונות עד אז ומאז. גבאי הייתה אם חד-הורית עם ילדה בת חמש. אז קראו לכך "גרושה". היא גרה בגבעתיים בדירת חדר וחצי ועבדה עם אורי אבנרי כבר עשר שנים. היה לה חבר יווני שבא לבקר כל חופש גדול או משהו כזה. היא הייתה גם מזכירה אישית של אבנרי, גם מזכירת מערכת של כל עיתונאי העולם הזה, טילפנה והשיבה לטלפונים, וגם פיקחה על סידור ארכיון התצלומים והכתבות. הארכיון נחשב ליהלום, לב המערכת, הגדול מסוגו בעיתונות העברית שעד סוף שנות ה-60'. על פי תפיסת התקשורת של אבנרי, הצילום היה מאבני היסוד של המגזין, קרוב על פי רוב, מקרוב, עם נוכחות מכרעת, והמערכת השקיעה בו הון. הארכיון הועלה באש על ידי נתן זהבי ידידי היקר, והושמד בחלקו. זהבי היה כתב העולם הזה באמצע שנות ה-60'. הוא עזב לזמן מה לגרמניה, והסתבך בפלילים. העולם הזה כיסה את פרשיית הפלילים של זהבי בהתלהבות גדולה מדי, וזהבי לא שכח. וכשהזדמן לו, שרף את יהלום המערכת, כתגובה. שנים רבות לא נודע מי עשה זאת. רק ב-1989, ב'מסיבת המוות' של דן בן אמוץ ביפו, כשהוא שיכור כלוט ונשען על הבר, סיפר את זה לרחל, אשתו של אבנרי. לעולם יעיק הסוד עד שיפרוץ. ואבנרי כמובן פרסם את דבר המעשה בדף התשקיף שבעיתונו. פרסום קטן, צידי ולא מתנכל, רק מידע נוסף ליודעים את העבר. הארכיון טופל בצורה שלא תאמן. הוא ניבנה על ידי חנה גבאי כך שכל פריט ופריט, כל תמונה, כל פרם מלבני, תועד לפחות פעמיים, בשני קטלוגים נפרדים, כשמעליו כל הפרטים המזהים הדרושים. כך, שנים על שנים עשרות אלפי תצלומים מרגעי ישראל הראשונים. בפעם האחרונה שהצצתי לעבר ארכיון העולם הזה, השקיות שכבו במרתפי ארכיון ידיעות אחרונות, בסוף הדרך הם קנו את הנותר, וחנה גבאי גרה ביוון עם החבר שלה. גבאי הביטה בי, חייכה, שאלה בן כמה אתה, הנהנה בראשה, אמרה רק רגע, ואחרי שיחה טלפונית קצרה, הפנתה אותי לאלי תבור, רכז מערכת העולם הזה. תבור היה אגדה מהלכת. העיתונאי שצוטט לפרשת לבון דרך ארובת אוויר. מכאן הכל התחיל. אבל למה. לא הבנתי למה.
וחודשיים שלושה אחר כך החלה מלחמת 73'.
